למה חשוב להסתכל על גיל המעבר שלך כמו שהתייחסת להריון וללידה

לפני 20 שנה, בשנת 2001, התחילה התעוררות סביב צרכים של האישה והעובר בזמן הלידה. זוכרות? לפני כן נשים עשו מה שמתבקש מהן ואת מה שנוח לרופאים ולא היו מודעות לכך שמותר להן שיהיו להן צרכים.

מי שעשו וחוו את השינוי כלפי לידות לפני שני עשורים, נמצאות עכשיו בגיל המעבר.

בשנים ההן , התחילה הכרה רחבה, שלידה היא אירוע מכונן, המשפיע על מהלך המשך כל חייה של האישה, שהאישה (מפתיע מאוד) היא זאת שיודעת מה נכון לה ושיש לה זכות להגיד לא.

הבנו שיש קשר בין מרחב בטוח והפרשת הורמונים תקינה, עלתה הלגיטימציה לזכות בחירה בלידה ,זכות האישה על גופה, אוטונומיה ועוד כל מיני מילים כאלה. נכון, קשה לחשוב שזהו לא מצב מובן מאליו, אבל לקח זמן לבסס את המהלך הזה בתודעה הנשית, בתודעה הציבורית והרפואית.

במקביל להתעוררות סביב הלידה, התעוררו למודעות נושאים כמו דכאון אחרי לידה, דכאון אחרי הפלה, אובדן הריון, לידות שקטות שגם קיבלו יותר מענה.

התחילו לצאת החוצה השיחות הלא מדוברות, מעין התפרקויות של מעגלי בושה והשתקה- טראומות לידה, קשיים באמהות, חרדות. התפרקו כמה מיתוסים נשיים, והבנו לדוגמא שאנחנו לא חייבות להיות האישה המתוקתקת שהכל אצלה מסודר ומאורגן, זאת שחייבת לחייך ולהגיד שהיא בסדר, גם כשהיא לא.

היום הנשים שילדו לפני שני עשורים, נכנסות לגיל המעבר ומתעוררות לצורך לשנות את השיח ולקבל מקום לצרכים ולרגשות שלהן.

אנחנו רוצות לדעת שאנחנו יכולות גם "ללדת" טבעי , שגיל המעבר זה לא רק גלי חום ובוטוקס. אנחנו רוצות לדעת שאנחנו יכולות לסמוך על הגוף שלנו, שאנחנו יכולות לשמור על הבריאות שלנו.

אנחנו רוצות דרך חדשה לשיח על התבגרות, רוצות להקשיב פנימה ולא לפחד כשאנחנו פוגשות כאב. לקחת אחריות מלאה על הבחירות והבריאות שלנו. שנוכל להרשות לעצמינו גם לחגוג מצד אחד-וגם להתאבל מצד שני- בקצב שלנו.

העמותה של גיל המעבר עוד לא נוצרה אבל היא בדרך. הדולה של גיל המעבר גם היא עוד לא נוצרה, אבל לאט לאט זה קורה.

אני מאמינה שיש קשר הדוק בין לידה ובין גיל המעבר וההשגים שהושגו שם, יתורגמו גם לשלב הזה. אנחנו נלמד איך לקחת בעלות על המעבר הזה באופן שישנה את חיינו ויקרין הלאה לדורות הבאים.

זהו רק תחילתו של התהליך, עדיין לא מעט מהנשים שאני פוגשת לא אוהבות לשמוע את המושג גיל המעבר. ממש לא..! אולי בהמשך נוכל לקבל אותו עם פחות סלידה. אולי יום אחד יהיה עולם שבו דולה תלווה אותך בדרך, שנקבל הכנה לגיל המעבר, שתהיה יועצת התפתחותית, שיהיו מעגלי נשים לגיל המעבר לעיבוד רגשי, שנגיע לרופאים ורופאות והם יקשרו בין תסמינים וכאבים לגיל ויתנו בכך טיפול מדוייק יותר. וגם בעולמות הרפואה המשלימה כמובן. יומצאו עוד שיטות כדי להקל ולחזק את הבריאות בגיל הזה ותהיה הכרה בחוכמת החיים של נשים . ונחשב יפות גם אז.