מהפכת הלידה הבאה: למה גיל המעבר זקוק ל"דולה" משלו?

לפני כעשרים שנה, משהו עמוק התחיל להשתנות בתודעה הנשית. אתן זוכרות את זה? עד אז, נשים פשוט עשו 'מה שצריך' בלידה, מה שהיה נוח למערכת הרפואית. הצרכים האישיים שלנו, הקול שלנו והזכות שלנו על גופנו כמעט ולא נשמעו.

אבל אז, בשנת 2001, התחילה התעוררות. הבנו שלידה היא אירוע מכונן שמשפיע על כל המשך חיינו. הבנו שיש קשר ישיר בין מרחב בטוח לבין הפרשת הורמונים תקינה, ושזכותנו לומר "לא" ולבחור את הדרך שלנו. במקביל, נסדקו חומות השתיקה סביב דיכאון אחרי לידה, אובדן הריון וטראומות לידה. למדנו שאנחנו לא חייבות להיות האישה המתוקתקת שתמיד מחייכת כשהיא לא בסדר.

היום, הנשים שהובילו את המהפכה ההיא בחדרי הלידה, נכנסות בשערי גיל המעבר. 

ללדת את עצמך מחדש

הנשים שילדו לפני שני עשורים מביאות איתן היום בקשה חדשה: לקבל מקום לצרכים ולרגשות שלהן גם בשלב הזה. אנחנו רוצות לדעת שגיל המעבר הוא לא רק גלי חום ובוטוקס. אנחנו רוצות לסמוך על הגוף שלנו, להקשיב פנימה ולא לפחד לפגוש גם את הכאב.

אנחנו רוצות דרך חדשה לדבר על התבגרות. דרך שמאפשרת לנו גם לחגוג את הניסיון שצברנו, וגם להתאבל על מה שהשתנה – הכל בקצב שלנו ובבעלות מלאה על הבריאות שלנו.

היכן הדולה של גיל המעבר?

אני מאמינה שיש קשר הדוק בין המהפכה שהשגנו בלידה לבין מה שעומד לקרות עכשיו. כמו שלמדנו לקחת אחריות על הלידות שלנו, אנחנו לומדות עכשיו לקחת בעלות על המעבר הזה.

הדולה של גיל המעבר עוד לא הומצאה רשמית, אבל לאט לאט זה קורה. אני חולמת על עולם שבו:

• לכל אישה תהיה הכנה רגשית וגופנית לקראת השלב הזה.

• יהיו מעגלי נשים לעיבוד רגשי של השינויים, ממש כמו קבוצות הכנה ללידה.

• המערכת הרפואית והמשלימה תדע לקשר בין התסמינים לבין השלב ההתפתחותי ותיתן מענה מדויק ומחבק.

לקבל את השינוי 

אני פוגשת עדיין נשים רבות שנרתעות אפילו מהמושג גיל המעבר. הן לא רוצות לשמוע עליו. ואני מבינה אותן. אבל אולי, עם הליווי הנכון והשיח הפתוח, נוכל לקבל אותו עם פחות דחייה ויותר חמלה.

זהו רק תחילתו של התהליך. אנחנו לומדות איך להפוך את המעבר הזה לשינוי שיקרין הלאה גם לדורות הבאים. בדיוק כפי שחיברנו אז בין הלב לרחם בחדר הלידה, אנחנו עושות זאת שוב עכשיו – בוגרות יותר, חכמות יותר, ולא לבד.

מרגישה שאת זקוקה לליווי בשער הזה? את לא חייבת לעבור אותו לבד. אני כאן כדי להיות לך לעוגן ולתמיכה בדרך אל עצמך.

לפני 20 שנה, בשנת 2001, התחילה התעוררות סביב צרכים של האישה והעובר בזמן הלידה. זוכרות? לפני כן נשים עשו מה שמתבקש מהן ואת מה שנוח לרופאים ולא היו מודעות לכך שמותר להן שיהיו להן צרכים.

מי שעשו וחוו את השינוי כלפי לידות לפני שני עשורים, נמצאות עכשיו בגיל המעבר.

בשנים ההן , התחילה הכרה רחבה, שלידה היא אירוע מכונן, המשפיע על מהלך המשך כל חייה של האישה, שהאישה (מפתיע מאוד) היא זאת שיודעת מה נכון לה ושיש לה זכות להגיד לא.

הבנו שיש קשר בין מרחב בטוח והפרשת הורמונים תקינה, עלתה הלגיטימציה לזכות בחירה בלידה ,זכות האישה על גופה, אוטונומיה ועוד כל מיני מילים כאלה. נכון, קשה לחשוב שזהו לא מצב מובן מאליו, אבל לקח זמן לבסס את המהלך הזה בתודעה הנשית, בתודעה הציבורית והרפואית.

במקביל להתעוררות סביב הלידה, התעוררו למודעות נושאים כמו דכאון אחרי לידה, דכאון אחרי הפלה, אובדן הריון, לידות שקטות שגם קיבלו יותר מענה.

התחילו לצאת החוצה השיחות הלא מדוברות, מעין התפרקויות של מעגלי בושה והשתקה- טראומות לידה, קשיים באמהות, חרדות. התפרקו כמה מיתוסים נשיים, והבנו לדוגמא שאנחנו לא חייבות להיות האישה המתוקתקת שהכל אצלה מסודר ומאורגן, זאת שחייבת לחייך ולהגיד שהיא בסדר, גם כשהיא לא.

היום הנשים שילדו לפני שני עשורים, נכנסות לגיל המעבר ומתעוררות לצורך לשנות את השיח ולקבל מקום לצרכים ולרגשות שלהן.

אנחנו רוצות לדעת שאנחנו יכולות גם "ללדת" טבעי , שגיל המעבר זה לא רק גלי חום ובוטוקס. אנחנו רוצות לדעת שאנחנו יכולות לסמוך על הגוף שלנו, שאנחנו יכולות לשמור על הבריאות שלנו.

אנחנו רוצות דרך חדשה לשיח על התבגרות, רוצות להקשיב פנימה ולא לפחד כשאנחנו פוגשות כאב. לקחת אחריות מלאה על הבחירות והבריאות שלנו. שנוכל להרשות לעצמינו גם לחגוג מצד אחד-וגם להתאבל מצד שני- בקצב שלנו.

העמותה של גיל המעבר עוד לא נוצרה אבל היא בדרך. הדולה של גיל המעבר גם היא עוד לא נוצרה, אבל לאט לאט זה קורה.

אני מאמינה שיש קשר הדוק בין לידה ובין גיל המעבר וההשגים שהושגו שם, יתורגמו גם לשלב הזה. אנחנו נלמד איך לקחת בעלות על המעבר הזה באופן שישנה את חיינו ויקרין הלאה לדורות הבאים.

זהו רק תחילתו של התהליך, עדיין לא מעט מהנשים שאני פוגשת לא אוהבות לשמוע את המושג גיל המעבר. ממש לא..! אולי בהמשך נוכל לקבל אותו עם פחות סלידה. אולי יום אחד יהיה עולם שבו דולה תלווה אותך בדרך, שנקבל הכנה לגיל המעבר, שתהיה יועצת התפתחותית, שיהיו מעגלי נשים לגיל המעבר לעיבוד רגשי, שנגיע לרופאים ורופאות והם יקשרו בין תסמינים וכאבים לגיל ויתנו בכך טיפול מדוייק יותר. וגם בעולמות הרפואה המשלימה כמובן. יומצאו עוד שיטות כדי להקל ולחזק את הבריאות בגיל הזה ותהיה הכרה בחוכמת החיים של נשים . ונחשב יפות גם אז.