כבר עשור, עוד הרבה לפני שהגעתי בעצמי לגיל המעבר, משהו בתקופה הזו סקרן אותי. יש בה תהליך ביולוגי עוצמתי שמתווסף לו מימד רגשי ופסיכולוגי עמוק. בדיוק בחיבור הזה – שבין הגוף לנפש – נוצרת תנועה שמאפשרת שינוי אמיתי.

המנגנון שמאחורי השינוי: ביולוגיה ופסיכולוגיה נפגשות

כדי להבין את גיל המעבר, צריך להבין את הריקוד העדין שבין ההורמונים למבנה האישיות שלנו.

ההיבט הביולוגי: במשך עשורים, הגוף הנשי פועל תחת השפעה דומיננטית של אסטרוגן ואוקסיטוצין. אלו הורמונים שמבחינה אבולוציונית מתכנתים אותנו לקשר, לטיפול באחר ולריצוי. הם משמשים כדבק של מערכת ההתקשרות שלנו, וגורמים לנו לעיתים לשים את צרכי הבית והמשפחה לפני צרכינו האישיים. כשהרמות שלהם יורדות, המחסום הביולוגי ששמר על השקט התעשייתי מתפוגג. פתאום, דברים שהבלגנו עליהם שנים הופכים לבלתי נסבלים. המוח הופך גמיש יותר, אך גם חשוף ורגיש יותר לגירויים.

ההיבט הפסיכולוגי רגשי- לדעת לעשות קשר: לפי תיאוריית ההתקשרות, כולנו זקוקים לבסיס בטוח - מישהו שאפשר להישען עליו בעת מצוקה. אם בילדותנו לא חווינו קשר בטוח, רגשות עלולים להתעורר בעוצמה מחודשת מול בן הזוג ובתוך מערכות יחסים ובכלל, יש יותר צורך להרגיש בטחון בתוך קשר. 

הסיפור של רויטל- למצוא ביטחון בתוך השינוי

רויטל הגיעה אלי בגיל 49, עייפה ומספרת על חוסר בשינה שליווה אותה שנים, לצד כאבי בטן ועצירות שהחריפו לאחרונה. בחדר הטיפולים היא שיתפה בחרדה שמעסיקה אותה, התחושה שמשהו בה הולך ומתדרדר, שהיא מאבדת שליטה על הגוף שלה ומרגישה פחות ופחות בטוחה בעולם.

עם היציאה של הילדים מהבית, החלה לצוף תחושה של ריקנות. הקשר עם בן זוגה אמנם עבר תהליך של שיפור והבשלה עם השנים, אך בתוכו עדיין נותרו מהמורות מהעבר. בתקופה הזו, כשרויטל הרגישה חשופה ופגיעה יותר, היו פורצות ביניהם מדי פעם מריבות שהיו מלוות בהאשמות ותסכול. השינוי הזה בדינמיקה הפחיד אותה. היא רצתה להרגיש את הביטחון בזוגיות שלה, דווקא כשהקרקע הפנימית שלה רעדה.

הדיקור כגשר לריפוי הטיפול ברויטל שילב גוף ונפש כיחידה אחת. הדיקור עבד בשני מישורים מקבילים:

  • במישור הפיזי: הנקודות נבחרו כדי לווסת את המערכת ההורמונלית, להניע את זרימת הדם ולשפר את איכות השינה. הדיקור עזר להרגיע את התסמינים הפיזיים המעיקים, שבעצמם הגבירו את תחושת חוסר האונים שלה.
  • במישור הרגשי: הדיקור יצר עבור רויטל מרחב של שקט וויסות. כשהמתח הגופני נרגע, היא יכלה להתבונן בחרדה ובפחד מהשינוי מבלי להיות מוצפת על ידם.

תיקון דרך הקשר הטיפולי בתוך המרחב הרגשי, רויטל החלה לחבר את הנקודות. היא הבינה שהקשר הלא בטוח שחוותה בילדותה עדיין מהדהד בתוכה. בריבים עם בן זוגה, היא חזרה להרגיש כמו אותה ילדה שנעלבת בקלות ולא מרגישה שמגנים עליה.

הריפוי קרה דרך השילוב: הדיקור שהרגיע את הגוף, יחד עם הליווי הרגשי שבו פגשה עיניים טובות וקשר מתקף. רויטל למדה להקשיב ולפנות מקום לרגשות שלה, להאט אל תוך הלב, להבין את המנגנונים בהם היא משתמשת כשהיא מרגישה בהישרדות. היא לקחה אחריות על המקומות שבהם היא תוקפת מתוך כאב, והחלה לבנות בסיס בטוח ויציב יותר בתוך עצמה ובזוגיות.

גיל המעבר כהזדמנות לצמיחה

גיל המעבר הוא לא משבר- הוא הזמנה לעיבוד מחודש של הדרך שבה אנחנו מתחברות לעצמנו ולאחרים. כשאנחנו משלבות דיקור שמרגיע את התסמינים הפיזיים יחד עם עבודה רגשית שבונה היקשרות בטוחה, אנחנו מאפשרות לעצמנו לעבור את השער הזה לא רק כנשים בוגרות יותר, אלא כנשים שלמות, בטוחות וחופשיות יותר.